עוד באתר:    פעילויות קרובות    מסיבות רווקות/רווקים    פעילות לארגונים/למשפחות    קונצרטמדיטציה בטבע    קישורים    בנייה אקולוגית    מפת האתר
                    
                     שיטת גרינברג    דמיון מודרך    מדיטציה    צלילים של ריפוי    טאי צ'י וצ'י קונג    רמנה מהרישי    הרשמה לקבלת עדכונים    מאמרים וציטוטים

                                                     Space2b - כל הזכויות לאתר זה שמורות לגיא שמר  ...  עיצוב ובניית אתר - גיא שמר

     
 

דף הבית

 

         גלריה

צרו קשר

 

ציטוטים ומאמרים

               

                         טכניקות וכלים 

צ'י קונג
סדנאות וקבוצות
 

 

גיא שמר


קערות טיבטיות
                                                                                                                             

 

 
                                    בחזרה לדף הראשי
גלרית תמונות

 <חזור / המשך>

        הריקות הבלתי נסבלת             14.10.09                           לחזרה לדף מאמרים וציטוטים> 

לפני מספר שנים אמרה לי חברה שהדבר שרוב האנשים הכי מפחדים ממנו בחיים הוא ה"ריק".
נשמע לי בזמנו נכון, אבל נדמה לי שלא היא ולא אני ירדנו לעומקם של הדברים (ולריקותם...).
זה היה פחות או יותר במקביל לתחילת ההיכרות שלי עם הבודהיזם ועם מדיטצית הוויפאסנה, שהביאו אותי בפעם הראשונה כביכול למגע קרוב עם הריקות.
דווקא לי, אולי מסקרנות, אולי מהתבוננות מוקדמת שהביאה אותי לכפור בידע שלימדו אותי עד אז, דווקא אני נמשכתי מאד לריקות הזו, שיש לה הרבה צורות וטעמים (עד שלבסוף היא נשארת ללא כל צורה או טעם). התחלתי למדוט ולהתכוון אל אותה ריקות, אותו כלום... ולא "קרה" כלום... אפילו אנשים הפסיקו לבוא למדיטציות שלי... ומשהו בכל זאת ריתק אותי. גיליתי שאם אני יושב ולא עושה כלום, בסוף- משהו תמיד קורה מעצמו, ובדרך כלל הוא מפתיע באיכות המיוחדת שלו. כאילו מתוך חוסר המעשה, קורה משהו טוב יותר... לפעמים הייתי יושב בבית בלי לעשות דבר, וממתין- לראות מה יקרה, מה יזיז אותי לפעולה. לפעמים הטלפון היה מצלצל, מישהו היה דופק בדלת, או שסתם הייתי מגלה שפתאום קמתי להכין כוס תה. הדברים המשיכו להתרחש, אפילו להיעשות, אבל היתה להם איכות אחרת והם "חסרו" את תחושת הכובד הרגילה שהיתה לפני כן. המציאות היא שאם אנחנו באמת מביאים את עצמנו אל ההווה בצורה מוחלטת, הרי שדבר לא יכול להיעשות. להווה יש עומק/איכות אינסופית, כפי שמתארים פילוסופים ומורים רוחניים, וככל שנעמיק לתוכו, נוכל להעמיק עוד יותר. לכן להכנס אל ההווה אומר להפסיק לעשות. ייתכן שעשייה תימשך או תקרה, אבל לא יהיה "עושה". בהווה גם אין תכלית לעשייה, כיוון שבדרך כלל עשייה נתפשת אצלנו כדרך להגיע אל משהו בעתיד. יש לה תכלית או מטרה מסויימת.