עוד באתר:    פעילויות קרובות    מסיבות רווקות/רווקים    פעילות לארגונים/למשפחות    קונצרטמדיטציה בטבע    קישורים    בנייה אקולוגית    מפת האתר
                    
                     שיטת גרינברג    דמיון מודרך    מדיטציה    צלילים של ריפוי    טאי צ'י וצ'י קונג    רמנה מהרישי    הרשמה לקבלת עדכונים    מאמרים וציטוטים

                                                     Space2b - כל הזכויות לאתר זה שמורות לגיא שמר  ...  עיצוב ובניית אתר - גיא שמר

     
 

דף הבית

 

         גלריה

צרו קשר

 

ציטוטים ומאמרים

               

                         טכניקות וכלים 

צ'י קונג
סדנאות וקבוצות
 

 

גיא שמר


קערות טיבטיות
                                                                                                                             

 

 
                                    בחזרה לדף הראשי
גלרית תמונות

        תשומת לב וזכרון          21.10.09                              לחזרה לדף מאמרים וציטוטים> 

שתיים מהיכולות הכי אינטימיות שיש לתודעה, הן תשומת הלב והזכרון. הן באות לפני כל דבר אחר, מכיוון שבכדי לדעת כל דבר אחר במציאות (דרך החושים או המחשבה) צריך את היכולת של תשומת הלב לנוע במרחב ולתפוש דברים. המרכיב השני בחשיבותו הוא היכולת לזכור, מכיוון שהזכרון של מה שאנחנו תופשים, מאפשר את בניית העולם "שלנו", את רציפותו בזמן ובמרחב, ואת יכולתנו למקם בו את עצמנו ואחרים, לחשוב, לתכנן, ולדעת גם דברים שלא נמצאים לנגד עיננו. בלי התפישה, בלי התנועה הזו של תשומת הלב לא היה קיים עולם עבורנו (האם באמת יש לנו שליטה בתנועה העדינה הזו של תשומת הלב? אם אכן היה כך, מיהו זה ש"שם לב" אפילו לתנועה של תשומת הלב מדבר לדבר? האם ב זה יש לנו שליטה? או שזה הכל קורה מעצמו? זו אינה שאלה פילוסופית או נקודה למחשבה, זו שאלה לבחינה אמיתית במציאות, לתרגול ולהתבוננות תוך התנסות בזה).

בלי היכולת לזכור, העולם לא היה "נשאר" כפי שהוא, לא היינו יכולים לדעת מה נמצא מולנו, לזהות, למיין, לחשוב על העולם. מספרים שכשהספרדים הגיעו באוניות הראשונות לאמריקה, הילידים (אינדיאנים) לא יכלו בהתחלה "לראות" את האוניות העצומות שהתקרבו מקו האופק, מכיוון שבתפיסה שלהם לא היה קיים דבר כזה. בהמשך הם "למדו" שיש דבר עצום שכזה שמגיח מהים, ומתוך הזכרון יכלו לזהות ו"לראות" את האוניות. גם אצל תינוקות מן הסתם יש מנגנון למידה שכזה, דרכו "מתפתחת" התודעה.

אבל גם הזכרון שלנו הוא תופעה חמקמקה. נסו "לזכור" משהו ששכחתם ושאתם יודעים שידעתם. האם בכושר הזיכרון שלנו יש לנו שליטה? אנחנו מנסים "לאמץ" אותו ולא תמיד מצליחים. דווקא כש"אנחנו" מרפים... פתאום זה בא. ועכשיו, הפנו "מבטכם" אל "זה" שמתבונן אפילו ביכולת הזיכרון שלו. תראו שאתם נמצאים אפילו לפני תופעת הזיכרון או השיכחה. גם לפני ש"היה" לכם כושר זיכרון, אתם הייתם. גם לפני שהיה לכם "מה" לזכור, הייתם. האם אתם יכולים "לראות", את עצמכם? האם אתם קיימים כאובייקט, ישות, צורה כלשהי? או שאתם פשוט קיימים לפני כל דבר אחר, לפני שם או צורה, לפני שיש לכם הורים, לפני לידה וגוף. אפילו לפני תשומת לב וזיכרון. קיימים לא כ"משהו" או "מישהו" אלא פשוט קיימים. והערך של השאלה הזו הוא לא בתשובה שתינתן או לא תינתן, אלא באפקט שהיא יוצרת בכם, ברגע זה, מי אתם?